צרכני זנות כעבריינים

נראה שסוף סוף חל שינוי חיובי ביחס לזנות בעולם, ובבריטניה שוקלים להגדיר צרכני זנות כעבריינים. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/902763.html

צריך עוד לחכות ולראות אם זה באמת יצא לפועל אבל עצם קיומו של דיון רציני בנושא כבר ראוייה להערכה.

השאלה היא אם דבר כזה יכול לקרום עור וגידים גם בישראל. נראה שלא. גברים וגם נשים רבות בישראל יוצאים מתוך נקודת הנחה שזה מן רוע הכרחי. תמיד הייתה זנות ותמיד תהיה ועדיף שזונות יהיו קורבנות סחר ושלא יהיה מדובר בילדות "שלנו".

כל כך הרבה יותר קל להתעלם מנסיבות החיים שמביאות אנשים לזנות (שלרוב כרוכות בניצול מיני וסוגים שונים של כפייה) והנזקים שהעיסוק הזה מביא על העוסקים בו ולטעון שהם/ן בוחרים/ות בזה, ושמדובר בעבודה דומה לסבלות. גם שם אנשים מוכרים את גופם לסחיבה של סחורות וכו'.

באמת נגיע לימי המשיח כשייתקיים כאן דיון ענייני בנושא, וכשיהיו מספיק נשים חזקות בפוליטיקה הישראלית לדחוף לדיון כזה.

ההוצאה על רווחה בישראל - מהנמוכות במדינות המפותחות

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=906734&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

שנה טובה

עוד שנה קרבה לסופה ושנה חדשה באה עלינו, וזאת תמיד הזדמנות להפציץ את כל מכרינו במצגות מצחיקות (יותר או פחות) של רימונים ותפוחים בדבש מקפצים על המסך עם איחולים לבביים לשנת שלום ורעות, שמחה וצמיחה, הרבה אהבה מימוש עצמי והגשמת משאלות.
במשך שנים, בעצם עד השנה, גם אני נהגתי לגזור ולהדביק ברכות לשנה טובה או רק לקנות ברכות עם הרבה יונים ונצנצים מוזהבים. השנה אני מנצלת את קיומו של הבלוג הזה (מצומצם הקוראים) לשלוח ברכה קצת ארוכה לראש השנה.
יש את השיר של לאה נאור ששרה חווה אלברשטיין, שפעם נהגו להשמיע בטקסי סיום בבית הספר "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר. משהו אחר".
באמת לא ידוע מה הסוף הזה וההתחלה שהולכת עמו יד ביד צופנים עבורנו, אני מניחה שגם רע וגם טוב, אבל אני רוצה לאחל שיהיה יותר טוב מרע ושנדע להתמודד עם הרע.
שנזכה לבריאות, כי כמו שאומרים אצלנו בעדה "הכי חשוב הבריאות".
וגם לאהבה.
שנדע מימוש מקצועי ונמצא כיוון להתפתח בו.
שיפלו לידנו הזדמנויות לנתינה ושגם נהיה פתוחים למתנות ולהפתעות שמביא עמו היום יום.
שנפעל להביא את האזור הזה ליציבות ולשלום, שפחות חפים מפשע יהרגו במאבק הזה בינינו לבין שכנינו.
שתפסק האפליה כלפי נשים, ערבים, בעלי מוגבלויות ועולים חדשים. שיהיו יותר כספים לסל התרופות (שוב בריאות), לחינוך טוב יותר ולתרבות. שחוקי העבודה ישמרו ושלכל עובד תהיה אפשרות להתקיים בכבוד. שלאלה בינינו שלא יכולים ולא יוכלו להתפרנס תהיה אפשרות לשמור על רמת חיים סבירה.
שירדו מעל סדר היום קצב ודומיו, אולמרט והירשזון והכספים שהגיעו בדרך פלא לחשבונות הבנק שלהם.
שנפסיק לזהם את הקרקע והמים והאוויר שאנחנו נושמים, שתתפתח כאן חקלאות ותעשיה שלא מקצרות את ימנו, ושנדע להעריך את מה שנדמה לנו כמובן מאליו ולא רק שזה יעלם.
שתהיה לכולם שנה טובה.