אז מה הלחם של חיי?

השליט הבלתי מעורער

על שביתת הסטודנטים

אני סטודנטית, לפחות באופן רשמי עד שאני אסיים לכתוב סוף סוף את התיזה ואשקול ברצינות לימודי המשך לדוקטורט. כבר 25 ימים שנמשכת שביתת הסטודנטים ואני למען האמת לא בשובתים ולא במפגינים.
"יש לי הקלות... אין לי שיעורים לשבות מהם (ומהתזה אני שובתת בין כה וכה) ולהפגנות היה לי קשה להגיע...בכלל, אני לא הולכת להפגנות, אני לא הטיפוס המפגין והמתלהם".

האמת התירוצים האלה לא באמת עומדים. זה לא בסדר שלא מצאתי את עצמי בין המפגינים. שכר הלימוד שמפגינים להורדתו כבר לא ישפיע עלי. יחד עם זאת נושא שכר הלימוד קשור לדעתי לעצם פניה של החברה בישראל ולאופן שבו היא מעודדת השכלה ומוביליות חברתית.

יאמרו הכלכלנים, השכלה אינה מוצר ציבורי ואין כל הצדקה לכך שהיא תמומן על ידי המדינה. אין שום כשל שוק בנושא ומי שהנושא חשוב לו שישלם או שייקח הלוואות. שוק העבודה, הם אומרים, מתגמל השכלה באמצעות שכר גבוה יותר (גם לאנשי חינוך ועובדים סוציאליים?) ולכן ניתן ליצור מערכת של הלוואות נוחות לסטודנטים כך שיוכלו לממן את הלימודים ולאחר מכן להתפנות להסדרת חובם. אין שום סיבה לסבסד שכר לימוד גם עבור סטודנטים ממשפחות מבוססות שהם כיום רובם של הסטודנטים, במקום להקצות את המשאבים לקידומן של אוכלוסיות חלשות ומעוטות אמצעים.
ייתכן.
בעיני גישה זאת לא עונה על שתי שאלות מרכזיות.
מה עם השכלה כערך? האם אנחנו רוצים ליצור אנשים חושבים ויוצרים, סקרנים ורחבי אופקים? או שמה אנחנו מוכנים להסתפק בטכנוקרטים אשר לומדים מקצוע טוב, מסתפקים במעבר המבחנים ומתייחסים אל הלימודים כאל מטלה שיש לעמוד בה? סטודנט שעסוק בלממן את לימודיו ורץ בין הלימודים לעבודה הזמנית בשכר מינימום, לא באמת פנוי ללמוד. לחקור, לשאול שאלות. יש לו דברים אחרים על סדר היום. חשבון הבנק לדוגמא.
מעבר לכך, שכר לימוד גבוה רק מעצים את הקשיים העומדים בין סטודנט מעוט יכולת ומאוכלוסיות מוחלשות בדרכו ללימודים גבוהים. הצורך להוכיח זכאות לשכר לימוד נמוך מהווה עוד חסם מני רבים בהשגת תואר . מחקרים לא מעטים נעשו על אי מיצוי זכויות ומצאו כי דווקא אלו שזכאים, חסרים פעמים רבות את הכלים, הידע והאנרגיה להשיג את המגיע להם. וכאן כאשר השיח אינו מתייחס להשכלה גבוה כלל כזכות אלא כחסד, כמוצר מותרות, אני צופה אי מיצוי גבוה אף יותר. כאשר השכלה גבוהה אינה מובנת מאליה, שכר לימוד גבוה רק יתווסף לשאר הגורמים העומדים ומרחיקים את "מסעודה משדרות" מרכישת תואר.
השכלה כיום הינה תנאי מכריע להשתלבות בשוק העבודה. שיעור ניכר מבלתי המועסקים באופן קבוע, כלומר אנשים אשר פרשו לחלוטין משוק העבודה, הינם כאלה שחסרים השכלה. עבורם אין למדינת ישראל כיום מה להציע מלבד גמלת הבטחת הכנסה. עבור אנשים אלה יש להציע תעסוקה הוגנת והכשרה מקצועית. עבור הילדים שלהם יש להנגיש את ההשכלה הגבוהה כך שלא יאלצו להמשיך במסלול של הוריהם.


הבעיה היא שהמאבק הזה לא הצליח, לפחות לא בעיני, להתחבר למימד העקרוני של מקום ההשכלה הגבוהה בישראל. הוא מצטייר כמאבק נקודתי על עוד אחוז או שניים וישנו סיכוי לא קטן שהוא יסתיים בדחיית גזר הדין לעוד שנתיים כאשר הנאבקים כיום כבר יסיימו את לימודיהם.

אולי לא

http://www.notes.co.il/david/31923.asp

לכבוד ה-1 במאי

מתוך "ספר הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב
"שכיר תבע מאת בעל הבית שכרו לכל השנה, והלה כפר בכל. עמדו והלכו שניהם לרב לדין. אמר הרב לבעל הבית:
- כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין (בבא מציעא קיא, א).
החזיר בעל הבית:
- רבי, מה שכר אני חיב לו? צא וחשוב: שלוש מאות וששים וחמישה ימים הוי שנה, והוא לא עבד אלא שלש, היינו 8 שעות ביום. אמור מעתה שלא עבד אלא מאה ועשרים ואחד יום. טול חמישים ושתים שבתות, שמונה ימים של פסח, שנים של שבועות ותשעה של סוכות; טול עוד שנים של ראש השנה, שנים של ערב יום כיפור ויום כיפור, ועוד אחד של תשעה באב, ונמצאים חסרים שבעים וחמישה ימים. מכאן, שעבד רק ארבעים וחמישה ימים. שני שבועות חלו אשתו וילדיו ואותם הימים לא היתה עבודתו קרויה עבודה, ולבסוף חלה גם הוא חודש ימים. טול ארבעים וארבעה מארבעים וחמישה, ואין לו עלי אלא שכר של יום אחד. אבל, רבי, "ציצליסט" הוא אדם זה, ולא עבד גם בחגא שלהם, בראשון במאי, ומה שכר יש לו בידי?"